ראיק(אסיר) נ' מחלקת הדוברות שב"ס

פסק-דין

1.בפני תביעת התובע שהינו אסיר לתשלום פיצוי בסך 5,000 ₪.

לטענת התובע בכתב התביעה הנתבעת ביזתה את בתי המשפט המחוזיים והפרה את פקודת הנציבות באשר הוא בין היתר שלוש כתבות אשר ביקש לפרסם והעביר לנתבעת לא פורסמו והתובע לא קיבל כל תשובה בעניין זה.

2.התובע טוען כי כתבותיו לא נשלחו לשום מקום ואף לא קיבל הודעה מנומקת בדבר סירוב או אישור פרסום כתבותיו.

התובע טוען עוד כי הנתבעת ביזתה את בתי המשפט המחוזיים אשר קבעו לטענתו, במסגרת החלטות אשר צורפו לכתב התביעה, כי על הנתבעת לעמוד בנוהלים שנקבעו ובין היתר – להשיב לתובע תשובה בעניין בקשותיו בתוך עשרה ימים כפי שקובעים הנהלים ואף לנמק את ההחלטות.

3.לטענת הנתבעת, מדובר בתובע אשר שב ומטריד את בתי המשפט במאות עתירות אסירים ובעשרות תביעות אזרחיות המוגשות לבתי המשפט ברחבי הארץ.

עוד טוענת הנתבעת כי פעמים רבות מגיש התובע עתירת אסיר ותביעה לביהמ"ש באותן עילות ממש.

הנתבעת טוענת כי בימים אלה ממש תלויה ועומדת תביעה נוספת של התובע בבית משפט לתביעות קטנות בנצרת בה מעלה התובע טענות דומות באשר להתנהלות הנתבעת.

4.הנתבעת טוענת כי כל תביעה של התובע מחייבת את המדינה להוציא כמות אדירה של משאבים.

לגופם של דברים, טוענת הנתבעת כי בימ"ש זה נעדר סמכות בהתאם לסעיף 62 א' לפקודת בתי הסוהר ובשים לב לכך שכל תביעותיו של התובע נוגעות כולן בעניינים הקשורים למאסרו, הרי שעליו לעתור בעניין זה לביהמ"ש המחוזי שהוא בית המשפט המוסמך.

5.עוד טוענת הנתבעת כי באשר לשלוש הכתבות נשוא התביעה הרי שבתאריך 18.04.10 עודכן התובע על ידי שב"ס כי הנתבעת עיינה במאמרים והחליטה שלא לפרסמם באשר המאמרים מכילים התבטאויות העולות לכדי פגיעה באנשים ספציפיים בשב"ס ולכדי השמצה בוטה של הארגון.

באשר לטענת התובע לפרסום כתבות נוספות, הרי שעניין זה נבדק והבקשות אינן מצויות בתיקו של התובע.

באשר לטענתו האחרונה של התובע בעניין בקשתו להתראיין, טוענת הנתבעת כי בקשת האסיר להתראיין לעיתון מעריב לא נשלחה לנתבעת ועל כן לא ניתנה תגובתה.

6.הנתבעת טוענת כי בניגוד לתמונה שמציג התובע הרי שהנתבעת מתייחסת בכובד ראש לכל פניותיו של התובע.

נציגת הנתבעת הפנתה לעדותו של דובר שב"ס, מר זמיר, אשר טען כי בקשותיו של התובע נבדקו והוא אף בא בדברים עם נציגותיו של התובע מטעם האגודה לזכויות האזרח.

כמו כן, טענה הנתבעת כי תביעתו הכספית של התובע אינה מבוססת ולא הוכח כי נגרם כל נזק לתובע.

7.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ושמעתי את עדויות וטענות הצדדים, אני מחליט לדחות את התביעה.

8.אכן לטעמי הסמכות לדון בבקשותיו של התובע הינה לביהמ"ש המחוזי, בהתאם לסעיף 62 א' לפקודת בתי הסוהר.

כפי שהעיד התובע, התובע מלין על כך שהנתבעת מפרה את פקודת הנציבות בכך שתשובות לבקשותיו לא ניתנו בתוך עשרה ימים ואף לא כללו כל נימוק.

עניינים אלה אינם בסמכותו של בימ"ש זה באשר בימ"ש זה אינו בוחן במסגרת סמכותו את תקינות שיקוליה של הנציבות ו/או של הנתבעת.